Moshik Gulst מושיק גולסט

Forwarded from רוני שלום ⚜️ חוקי המזה"ת

מצרף לכם את המלל גם כאן:

זו לא הפרה, זו שיטה: הגיע הזמן לשחק לפי חוקי המזרח התיכון

הירי האיראני שעות בודדות לאחר כניסתו לתוקף של הסכם הפסקת אש חושף אמת ברורה: בעוד שהמערב מפרש הפרות כהפרת אמון או חוסר רציונליות, באיראן מדובר בכלי שיטתי לקידום מדיניות. רק הבנה מעמיקה של ערכי כבוד, השפלה וזהות דתית-לאומית תאפשר לישראל להגיב בצורה אפקטיבית.

רוני שלום

המערכה המשותפת של ישראל וארה"ב הצליחה לפגוע באמצעים וביכולות של איראן והמליציות שלה, אך לא בכוונה, וזה כל הסיפור.המוטיבציה של משטר האייתוללות להמשיך לקדם את חזונו האימפריאליסטי. זוהי לא מוטיבציה טקטית בלבד – היא מגדירה את זהותו, לגיטימיותו וקיומו של המשטר.

כמו במקרה של ההסכם מול חיזבאללה, המופר חדשות לבקרים, כך גם כאן: מופעל לחץ בינלאומי לייצר "דפי הסכמות" שנועדו לייצר תחושת יציבות גלובלית – גם אם ברור שהם יופרו. אלה הסכמים שלא נועדו לקיום מלא אלא להצגת מצג של רגיעה מסוימת בלבד, כזו שתשרת את הנרטיב הדיפלומטי של הקהילה הבינלאומית ואת הצורך האמריקאי להציג הישג בזירה המדינית. במזרח התיכון, אותם דפים נתפסים לא כהישג – אלא כהזדמנות לבצע חישוב מסלול מחדש, התחמשות, שינוי אסטרטגיה (אך לא מדיניות) וחיסול חשבונות עם מתנגדים מבית. מדובר בהמשך אותו הסיפור – רק באינטנסיביות מופחתת ועם מיתוג חדש של "יציבות", שאמורה לסמן לעולם על מעין חזרה לשגרה.

הירי האיראני לצפון ישראל שעות ספורות לאחר כניסת ההסכם לתוקף (24 ביוני 2025) חושף את הפער התרבותי העמוק: ישראל שומרת על משמעת אסטרטגית, פועלת על פי חוקיות ודיפלומטיה. איראן, לעומתה, מחויבת להציג עוצמה – ושמירה עיוורת על הסכם תתפרש כהכרה בהשפלה. ההנחה שהסכם הפסקת אש יביא לשקט היא משאלת לב מערבית, אך לא עיקרון שניתן לפעול על פיו במזרח התיכון.

איראן פועלת כחברת כבוד – מושג שמאפיין גם חברות ערביות באזור. שמירה על תדמית, יוקרה והימנעות מ"אובדן פנים" היא ערך עליון. כל הסכם שנכפה מבחוץ – הוא סיכון תדמיתי. כל פשרה – חולשה. לכן: הפרה אינה כישלון – היא המשך המדיניות באמצעים אחרים.

בישראל ובמערב מפרשים "הפרת הסכם" כבעייתיות מוסרית או חוסר רציונליות. במזרח התיכון – זו אסטרטגיה מובנית. לכן, לא צריך לשאול האם איראן תפר הסכמים – אלא איך, מתי ובאיזה אופן.

כדי להתמודד עם משטרים מסוגה של איראן, ישראל חייבת לאמץ גישה אסטרטגית שמבוססת על אינטיליגנציה תרבותית. מדובר לא רק בהבנה של מושגים כמו "כבוד", "השפלה" או "אובדן פנים", אלא בניתוח שיטתי של האופן שבו מערכות ערכים דתיות ולאומיות מעצבות מדיניות בפועל.

מנהיגים, מפקדים וקובעי מדיניות צריכים להפסיק להתייחס להפרת הסכמים כחריג או בלתי רציונלי, ולהתחיל לתכנן תרחישים והסכמות שמניחים מראש את קיומו של דפוס ההפרה – במינון, בעיתוי ובאופן. רק כך ניתן יהיה לנהל מדיניות אפקטיבית באמת – כזו שאינה נשלטת על ידי תקוות שווא, אלא על ידי הבנה עמוקה של הדינמיקה התרבותית.

באמצעות הבנה של האינטיליגנציה התרבותית, ניתן לא רק להבין את דפוסי הפעולה של משטרים כאלה, אלא גם לנצל אותם או לעבוד מולם בצורה שממקסמת את ההישגים הישראליים ואת הצלחת המדיניות הביטחונית, הצבאית והדיפלומטית של ישראל. עלינו להפסיק להגיב להפרה כאירוע חורג, ולהתחיל לפתח מדיניות שמבוססת על ההנחה שההפרה תגיע. כך נוכל לתכנן מראש את רגע ההפרה ולהפוך אותו לנקודת יתרון אסטרטגית.

👍10

www.tgoop.com/moshikgulst/973

850 viewsJun 24 at 15:11

מצרף לכם את המלל גם כאן:

זו לא הפרה, זו שיטה: הגיע הזמן לשחק לפי חוקי המזרח התיכון

הירי האיראני שעות בודדות לאחר כניסתו לתוקף של הסכם הפסקת אש חושף אמת ברורה: בעוד שהמערב מפרש הפרות כהפרת אמון או חוסר רציונליות, באיראן מדובר בכלי שיטתי לקידום מדיניות. רק הבנה מעמיקה של ערכי כבוד, השפלה וזהות דתית-לאומית תאפשר לישראל להגיב בצורה אפקטיבית.

רוני שלום

המערכה המשותפת של ישראל וארה"ב הצליחה לפגוע באמצעים וביכולות של איראן והמליציות שלה, אך לא בכוונה, וזה כל הסיפור.המוטיבציה של משטר האייתוללות להמשיך לקדם את חזונו האימפריאליסטי. זוהי לא מוטיבציה טקטית בלבד – היא מגדירה את זהותו, לגיטימיותו וקיומו של המשטר.

כמו במקרה של ההסכם מול חיזבאללה, המופר חדשות לבקרים, כך גם כאן: מופעל לחץ בינלאומי לייצר "דפי הסכמות" שנועדו לייצר תחושת יציבות גלובלית – גם אם ברור שהם יופרו. אלה הסכמים שלא נועדו לקיום מלא אלא להצגת מצג של רגיעה מסוימת בלבד, כזו שתשרת את הנרטיב הדיפלומטי של הקהילה הבינלאומית ואת הצורך האמריקאי להציג הישג בזירה המדינית. במזרח התיכון, אותם דפים נתפסים לא כהישג – אלא כהזדמנות לבצע חישוב מסלול מחדש, התחמשות, שינוי אסטרטגיה (אך לא מדיניות) וחיסול חשבונות עם מתנגדים מבית. מדובר בהמשך אותו הסיפור – רק באינטנסיביות מופחתת ועם מיתוג חדש של "יציבות", שאמורה לסמן לעולם על מעין חזרה לשגרה.

הירי האיראני לצפון ישראל שעות ספורות לאחר כניסת ההסכם לתוקף (24 ביוני 2025) חושף את הפער התרבותי העמוק: ישראל שומרת על משמעת אסטרטגית, פועלת על פי חוקיות ודיפלומטיה. איראן, לעומתה, מחויבת להציג עוצמה – ושמירה עיוורת על הסכם תתפרש כהכרה בהשפלה. ההנחה שהסכם הפסקת אש יביא לשקט היא משאלת לב מערבית, אך לא עיקרון שניתן לפעול על פיו במזרח התיכון.

איראן פועלת כחברת כבוד – מושג שמאפיין גם חברות ערביות באזור. שמירה על תדמית, יוקרה והימנעות מ"אובדן פנים" היא ערך עליון. כל הסכם שנכפה מבחוץ – הוא סיכון תדמיתי. כל פשרה – חולשה. לכן: הפרה אינה כישלון – היא המשך המדיניות באמצעים אחרים.

בישראל ובמערב מפרשים "הפרת הסכם" כבעייתיות מוסרית או חוסר רציונליות. במזרח התיכון – זו אסטרטגיה מובנית. לכן, לא צריך לשאול האם איראן תפר הסכמים – אלא איך, מתי ובאיזה אופן.

כדי להתמודד עם משטרים מסוגה של איראן, ישראל חייבת לאמץ גישה אסטרטגית שמבוססת על אינטיליגנציה תרבותית. מדובר לא רק בהבנה של מושגים כמו "כבוד", "השפלה" או "אובדן פנים", אלא בניתוח שיטתי של האופן שבו מערכות ערכים דתיות ולאומיות מעצבות מדיניות בפועל.

מנהיגים, מפקדים וקובעי מדיניות צריכים להפסיק להתייחס להפרת הסכמים כחריג או בלתי רציונלי, ולהתחיל לתכנן תרחישים והסכמות שמניחים מראש את קיומו של דפוס ההפרה – במינון, בעיתוי ובאופן. רק כך ניתן יהיה לנהל מדיניות אפקטיבית באמת – כזו שאינה נשלטת על ידי תקוות שווא, אלא על ידי הבנה עמוקה של הדינמיקה התרבותית.

באמצעות הבנה של האינטיליגנציה התרבותית, ניתן לא רק להבין את דפוסי הפעולה של משטרים כאלה, אלא גם לנצל אותם או לעבוד מולם בצורה שממקסמת את ההישגים הישראליים ואת הצלחת המדיניות הביטחונית, הצבאית והדיפלומטית של ישראל. עלינו להפסיק להגיב להפרה כאירוע חורג, ולהתחיל לפתח מדיניות שמבוססת על ההנחה שההפרה תגיע. כך נוכל לתכנן מראש את רגע ההפרה ולהפוך אותו לנקודת יתרון אסטרטגית.

BY Moshik Gulst מושיק גולסט