אנחנו בפתחו של אוסלו ג' – וראוי שנביט למציאות בעיניים.

כשדיברתי עם איילת לאש – אי של שפיות, אומץ ובהירות מוסרית – הרגשתי שוב את תחושת הדחיפות. את התסריט שחוזר על עצמו. את המחיר הכבד של ההכחשה.

דיברנו על הזיכרון ההיסטורי שמסרבים ללמוד ממנו. על איך כל הסכם מדיני נפתח קודם כל בקמפיין מבריק של "ניצחון", עטוף בדגלים ותקשורת מגויסת – וממשיך מיד בהשמצת המתנגדים לו, תוך עיוות המציאות, יצירת פרובוקציות, והפעלת סוכנים מדיחים ש"באופן מקרי" תורמים לנרטיב.

ראינו את זה באוסלו הראשון – עם אבישי רביב וקמפיין "אלימות המתנחלים".
ראינו את זה בהתנתקות – עם דמוניזציה יומיומית של הציבור שלנו.
ועכשיו אנחנו רואים את זה שוב – באוסלו ג'.

הפעם, זה התחיל ב"ניצחון" מדומה, נמשך בנרטיב שקרי על נערים שנרדפו, נורו והושמצו – והכל כדי להכין את דעת הקהל לעוד "מהלך מדיני".
ואין עצורים. ואין מצלמות. ואין תשובות.

מי שלא מזהה את הדפוס, מי שלא מחבר את הנקודות – ימצא את עצמו שוב קובר את מתיו.
אוסלו ב' הוליד את 7 באוקטובר.
אוסלו ג' מוליד את שומר החומות הבא. את הטבח הבא.

השיחה עם איילת היא שעה של פיכחון לא פשוט – אבל הכרחי.

אני מזמין אתכם לצפות בה. לשמוע. לחשוב.
ולזכור – כדי שלא נשלם שוב את המחיר.

זה רק הפרומו הראשון...

https://youtu.be/FuTOfOZ14iE?si=G0my54_60VvI3kmg

די!
עד כאן!
סמוטריץ' ובן גביר!
תפסיקו לבלבל במוח שעדיף שאנחנו נשלח סיוע לחמאס כי אחרת נקבל ממשלת שמאל.

ממשלה שתעשה מה? תסייע לאוייב, בדיוק כפי שאתם עושים עכשיו כדי להיאחז בכיסאות שלכם?!

ממשלת ימין מלא מלא שמיישמת מדיניות שמאל על מלא שעולה לנו בדם ילדינו.

לא מוכן לשמוע את זה יותר!
קודם כל כי זה שקר!
אם תפרשו מהממשלה, משום שלא תהיו מוכנים יותר להיות שותפים לקטל הבנים שלנו, ואם תלכו להקמת הברית הלאומית האמונית החדשה: עם "זהות", "עוצמה יהודית", "הציונות הדתית" - יחד עם כל המנהיגים היקרים שצמחו מהשטח, הברית הזו תביא בבחירות יותר מהליכוד, ובהובלתה נקבל ממשלה לאומית שלעולם לא תתמוך בחמאס.

אבל אתם יודעים מה?
כבר ממש לא אכפת לי החשבונות הפוליטיים!

כרגע, עם הכוח שקיבלתם מההצבעה שלי בבחירות, אתם מסייעים לקטל של הבנים שלנו בעזה!!!

שלושים שנה הלכנו כמעט לבד.
אמרנו את האמת כשעוד נשמעה קיצונית, מוזרה, מוקצה.
אבל היום?
כולם מדברים על כיבוש, על גירוש, על התיישבות, על מקדש.
הנוער מתיישב, הנשים חוסמות בגופן את הסיוע לאויב,
והסיכה שלנו – סיכת המקדש – כבר על הדש של שדרני ערוץ 14.

לא נכנסנו לכנסת ב-2019.
אבל הרוח לא נעצרה.
עם ישראל עלה קומה –
ואנחנו יצאנו מהמדבר.

זה הרגע.
להצטרף. להביא חברים. להחזיר את הזהות הביתה.

זמן זהות!

המפלגות שבראשן אתם עומדים, בצירוף מנהיגים חדשים הצומחים כעת מן הקרבות והכאב, יחד עם מפלגת זהות, יכולות להוביל את הברית הלאומית-אמונית החדשה של המחנה.
לא עוד מחנה לאומי במתכונתו הנוכחית – שהפך לשם כיסוי להמשך ההפקרה והקלון.


https://mobile.srugim.co.il/article/1155470

בן גביר וסמוטריץ' - חיי החיילים בידיים שלכם!

----

צפו בראיון המלא מאולפן 14:
https://youtu.be/pARO4501sB0

מי כאן לא ריאלי?!

שתפו בכל הרשתות!
טוויטר
https://x.com/moshefeiglin/status/1950154279521583489

פייסבוק
https://www.facebook.com/share/v/1F8JSCAzNK/

אינסטגרם
https://www.instagram.com/reel/DMsJk82uA7-/?utm_source=ig_web_copy_link&igsh=MzRlODBiNWFlZA==

יוטיוב
https://youtube.com/shorts/fDxx3ICQRuU?feature=share

טיקטוק
https://www.tiktok.com/@moshe_feiglin/video/7532463180124097799

טלגרם
https://www.tgoop.com/m_feiglin/3278

הטעות – רק בראש של ההנהגה שלנו.

בראש של מי שחושב שאפשר להזרים אספקה לחמאס – ולהישאר “ממשלת ימין מלא מלא”.
בראש של מי שמסרב להבין שזה כבר לא משנה מי יבחר - אם כולם נשארים באותו ראש שחולם על "שלום" ושוכח עם מי יש לנו עסק.
ראש של אוסלו. ראש של תבוסה. ראש שמוביל לעוד הרוגים, לעוד כישלון, שיוביל לצערי לעוד טבח.

ומי שמאפשר לביזיון הזה להמשיך ולהתקיים, הופך לשותף מלא.

צפו בטיזר השני מתוך השיחה החשופה עם איילת לאש.
השיחה המלאה תעלה הערב (רביעי) ב-20:00. אל תפספסו.

הגעתי היום להפגנת התמיכה בפצועי המלחמה מטעם פורום הפצועים למען הכרעה - כדי להפגין עם גיבורי ישראל – לא רק למענם, אלא למעננו.

עמדתי גם לצד משה ואליהו.
משה נורה ברגל. אליהו נפצע בשכונת רימאל בעזה.
שניהם, כמו רבים אחרים, נושאים את הפציעה בגופם – ואת הכאב בליבם – לא רק ממלחמה אחת, אלא ממדינה שלא החליטה לנצח.

נכנסים. יוצאים.
הם אשמים. הם לא אשמים.
אין הכרעה. אין הנהגה. אין מטרה ברורה.

אנחנו שולחים את טובי הלוחמים שלנו – ומשתמשים ביותר ויותר כוח צבאי – רק כדי לא להכריע.
כדי לא להודות שאנחנו פוחדים לכבוש, להתיישב – ולהשיב את הארץ שלנו לידינו.

אין כאן בעיה צבאית. יש כאן בעיה אמונית.
ברגע שנבין שהארץ הזו שלנו – נוכל לנצח תוך זמן קצר.

אני קורא לכל הכוחות הלאומיים בעלי חזון ואמונה בכנסת לחבור לכל הכוחות הרעננים שעדיין מחוץ לפוליטיקה – להתאחד למען כוח אמוני-לאומי חדש.
כוח שיוביל את המחנה – ויחזיר את המדינה.

רק הנהגה עם חזון תוכל להפוך את המחיר הכבד שהחיילים כאן שילמו – לניצחון אמיתי.

פגשתי היום את יוסי אנסבכר, טכנאי רנטגן בבית החולים שערי צדק בהפגנת התמיכה בפצועי המלחמה.

יוסי הוא אדם שראה מקרוב את פצעי המלחמה – פעם אחר פעם – כשחיילים פצועים הגיעו אליו לבדיקות, והוא עמד שם לצידם.

אבל יוסי לא רק ראה את המלחמה – הוא חי אותה גם בבית.
הבן שלו נפצע בפגיעת ראש קשה לקראת הכניסה לרפיח, במאי שעבר.
מאז – שיקום, דאגה, תקווה, תפילה.
היום, ברוך השם, הבן שלו בדרך להחלמה.
אבל הדרך ארוכה, הכאב לא נגמר – והאבסורד רק הולך ומתעצם.

יוסי אמר לי בכאב:
"אני רואה את כל זה משני הצדדים. את החיילים שמגיעים, את בני שנפצע – ואז אני שומע שנותנים להם סיוע, למסייעי הטבח, בלי שום תמורה... זה לא נתפס. אולי יש איזו תוכנית סודית שאנחנו לא יודעים עליה? אולי אתם יודעים משהו שאנחנו לא?"

אז לא, יוסי.
אין שום תוכנית סודית.
יש לחצים בינלאומיים – ואין קול ברור מהצד שלנו.
המפלגות שאמורות לעמוד בפרץ – שותקות, כי הן מפחדות על הכיסא.

אבל אתה – והלב שלך – אתם אומרים את מה שצריך להיאמר.
ואני כאן כדי להשמיע את זה בקול רם.

חזית לאומית אמונית.


תמונת המצב:
כמעט שנתיים למתקפת הזוועות, ישראל מתחננת להפסקת אש ולעסקת חטופים בעזה, תוך שהיא מעבירה רבבות משאיות אספקה לאויב, אויב שבין השאר בזכות הסיוע הזה, הורג לנו עוד ועוד חיילים - שמדשדשים בעזה בתמרון שתכליתו לא ברורה.

המציאות הבלתי נתפסת הזו, מתרחשת תחת שלטונה של ממשלת 'ימין על מלא', ממשלה שאינה יכולה להתקיים בלי תמיכת המפלגות הלאומיות/אמוניות - 'עוצמה יהודית' ו'הציונות הדתית'.

הסיבה לכך ששתי המפלגות שמייצגות את הציבור ששילם את המחיר הגבוה ביותר בקרב, משתפות פעולה עם כשל ערכי ואסטרטגי מוחלט שכזה, הוא הפחד שבעקבות פרישתן ונפילת ממשלת הימין תקום ממשלת שמאל גרועה יותר.

ואולם לפחד הזה אין באמת על מה להתבסס כי:

א. יש גבול מוסרי שמעבר לו כבר לא עושים שיקולים פוליטיים. סיוע לאויב כשהוא מחזיק בחטופים והורג בחיילינו, הוא ללא צל של ספק קו אדום מוסרי שכזה.

ב. אנו נמצאים ממילא בשנת בחירות. בתוך כמה חודשים לכל היותר יוכרזו בחירות והמשך המצב העכשווי יוביל בסבירות גבוה לעלייתה של ממשלת שמאל. רק שינוי כוון מוחלט באופן ניהול המלחמה יכול להפוך את הקערה על פיה ולהוביל לניצחון אמיתי בעזה - ניצחון שיביא גם לניצחון פוליטי של המחנה הלאומי בבחירות.

ג. אם ראשי מפלגות הימין בן גביר וסמוטריץ', ישכילו להתאחד ויחד עם מפלגת זהות, לצרף מנהיגים חדשים שצמחו בשנתיים האחרונות לכדי גוש לאומי אמוני מאוחד - הגוש הזה עשוי להגיע ליותר מ 20 מנדטים ולהפוך למוביל החדש של המחנה הלאומי ושל המדינה.

וזאת למעשה הברירא העומדת כיום בפני שתי המפלגות הלאומיות/אמוניות.

זה או שתלכו בקרוב לבחירות לבד, כשבסבירות גבוהה הציונות הדתית לא עוברת את אחוז החסימה, והמחנה הלאומי כולו הולך לאופוזיציה, או שכל המחנה הלאומי/האמוני יתאחד לבלוק טכני אחד גדול - כולל כוחות רעננים מחוץ לפוליטיקה - ואז, שום קול לא ילך לאיבוד והמחנה המאוחד ייתן כיוון אמיתי ונכון לעגלת המחנה הלאומי כולו ואף עשוי להנהיגו.

*זה או -
שאתם שלם מוביל ומנצח הגדול מסכום חלקיו,
או - שאתם מחולקים למשהו שהוא קטן בהרבה מסכום חלקיו,
ומנותק מן הציבור, מן הערכים ומן הפוטנציאל שהוא מתיימר לייצג.

אין כמו ערב תשעה באב לזכור את חשיבות האחדות למען הניצחון

צפו!
https://www.youtube.com/live/hPaqbDMo21Y?si=MbtXHS7X-DftL_vV

תומכי ופעילי זהות יקרים,
מוצ"ש ליל תשעה באב, בשעה 21:30, נתכנס לקריאת מגילת איכה בגן העצמאות ירושלים.

מיד לאחר מכן, נצא לצעדת דגלים סביב חומות העיר ובסיומה נתכנס יחדיו ב-00:30 ברחבת הכותל לשיחת לילה לחיזוק.

בבניין ירושלים ננוחם
משה פייגלין

20 שנה לגירוש מגוש קטיף. הזמן חולף – האמת לא!

צפו בשיחת עומק עם שניים מראשי המאבק נגד הגירוש –
שי מלכה וארקדי מוטר.
שניהם לוחמים אמיתיים על הזהות היהודית והחירות במדינת ישראל, והיום – אנשי מפתח בתנועת זהות.

לפני עשרים שנה הם נרדפו, הואשמו, נחקרו, ישבו בכלא.
לא כי הרימו יד. לא כי קראו לאנרכיה.
אלא כי סירבו – מצפונית, חוקית, מוסרית – להשתתף בפשע.
סירבו לגרש יהודים מאדמתם.

עשור קודם, כשנלחמתי באוסלו ועמדתי על דוכן הנאשמים כ"מסית להמרדה", כבר אז אמרתי:
יש גבול מוסרי שהשלטון לא יכול לחצות. וכששלטון חוצה את הקו הזה – חובתך היא לא לציית.

בשיחה הזו דיברנו על ההבדל הקריטי בין סרבנות מצפונית לבין אנרכיה.
על מה שמותר – ומה שצריך – כששלטון מאבד גבולות.
ועל הכישלון שלנו – של כולנו – להציב לו את הגבול הזה בזמן.

ואם אתם חושבים שזה סיפור מהעבר – תחשבו שוב.
כי מי שלא הבין אז, משלם היום. כולנו משלמים.
מי ששתק אז, התעורר אחרי ה-7 באוקטובר עם שאלה אחת:
איך לא עצרנו את זה?

אני אומר את זה בבירור –
אם החיילים הדתיים היו עומדים על שלהם,
אם הרבנים היו מפסיקים לפחד מהצל של עצמם,
אם החברה הישראלית הייתה שמה גבול מוסרי ברור –
לא הייתה התנתקות.
ואם לא הייתה התנתקות – לא היינו מגיעים ל-7 באוקטובר.

במקרה של פינוי גוש קטיף, הצייתנות הייתה הפשע.
והסרבנות – הייתה המעשה המוסרי ביותר.

זה לא פוסט של זיכרון. זה פוסט של אחריות.
כי את מה שהשמאל ידע לעשות שנים – להציב גבול מוסרי לשלטון, גם במחיר אישי – הציבור הלאומי עדיין לא למד.

וזו בדיוק השליחות של זהות - לא להיות עוד מפלגה, אלא להציב את הגבול:
הגבול שמפריד בין ריבונות לבין הפקרה, בין הנהגה מוסרית לבין שלטון שמאבד כיוון.
בין ציות עיוור – לבין נאמנות עמוקה לערכי האמת והצדק - ערכי היהדות.

זה ההבדל בינינו לבין האנרכיסטים של קפלן:
אנחנו לא נלחמים בשלטון.
אנחנו נלחמים על המוסר.

20 שנה עברו, אבל הקרב על גוש קטיף לא הסתיים.
הוא רק עבר פרק.
וזהות – היא הפרק הבא.

https://youtu.be/lAgXGjrMNGo

תשעה באב – לבנות מחדש

כמעט שנתיים חלפו מאז הטבח הנורא ביותר שידע עם ישראל מאז השואה.

ובתוך הימים החשוכים ההם – היה רגע אחד, יקר מפז - שכל הקליפות נשרו. שהפסקנו לשנוא, להאשים, לפלג.

רגע שבו הפסקנו להיאבק זה בזה.
רגע שבו חזרנו להיות עם.
שבו נזכרנו מה באמת חשוב.

אבל הזמן חולף, והקרעים חוזרים.
המריבות, ההאשמות, הפלגים – כאילו לא למדנו דבר.

היום, בתשעה באב, אנחנו זוכרים את חורבן הבית.
לא מיד אויב. לא בגלל צבא זר.
אלא מפני שנאת חינם. מפני ריק פנימי.

גם היום – לא החמאס הוא שיכריע אותנו.
אנחנו נכריע, אם נבחר לחזור לשנאה. לפילוג. לאבדן הדרך.

אבל יש גם דרך אחרת.
אנחנו לא כאן כדי לשרוד. אנחנו כאן כדי לבנות.
כדי לנצח. כדי להאיר.

אנחנו עם של שליחות. של תקווה. של חזון.

תשעה באב הוא לא רק תמרור אזהרה – הוא גם דף פתוח.
קריאה להתחדשות. להזדככות. לבנייה מחודשת של היסודות.
של אהבת אחים, של אמונה בצדקת הדרך, של זהות עמוקה שמאחדת אותנו.

אם נדע ללמוד מהחורבן – נוכל גם בע"ה לזכות בגאולה.

בבניין ירושלים ננוחם

אי אפשר שלא לחוש את יד ה' - ידו של בורא עולם ושר ההיסטוריה בכל המתחולל סביבנו בזמן האחרון.
כיצד מנער אבינו שבשמים את יהדות התפוצות לעלות ארצה, וכיצד מנער בורא עולם את עמו לקום ולבנות את בית המקדש.
האזינו לדברים שאמרתי אתמול מול שער האריות בירושלים.

המקדש הוא כל הסיפור
"קראתי בשבת מאמרים על החורבן. על בית המקדש. על שאלת הריבונות. על שאלת הזכות. חלק טוענים שאסור, אחרים אומרים שחובה, יש אינסוף מחלוקות – ואולי בעצם זו הבעיה. אולי עצם העובדה שאנחנו עוד מתווכחים על עצם קיומו של המקדש – זו כבר עדות לחורבן", שאל אותי אמש, חברי יגאל מלכה במהלך סיור לילי שקיימנו בירושלים.

אבל אני אומר לכם: המקדש הוא כל הסיפור.
לא כי זו שאלה הלכתית. לא כי זו רק מצווה (למרות שזו מצווה, בדיוק כמו להניח תפילין). אלא כי זה הארמון של המלך. זה מרכז הסיפור שלנו כעם. בלי המקדש – אין מלכות. אין ריבונות. אין סיבה.

המקדש הוא המקום שבו שמים את בורא עולם – במרכז. לא כפולחן. אלא כזהות. זה לא עניין דתי, אלא עניין ריבוני. לאומי. מהותי.

כשאתה חותך את בית המקדש מהסיפור שלך – אתה חותך את עצמך מהמציאות.
וכשאתה שב להתחבר – אתה שב הביתה. אל המשמעות. אל הזהות.

המאבק היום בירושלים – הוא לא רק מאבק על אבנים או שטח. זה מאבק על הנרטיב.
מה ייצא מהר הבית? בשורת החירות של עם ישראל – או בשורת המוות של האיסלמונאצים הקיצוניים?

זה המאבק. הפיזי. הרוחני. הלאומי.

צפו ושתפו

יוטיוב
https://youtu.be/iF_qQoNdp6Y

טוויטר
https://x.com/moshefeiglin/status/1951943457108263269

טיקטוק
https://www.tiktok.com/@moshe_feiglin/video/7534294059708386578

אינסטגרם
https://www.instagram.com/reel/DM42vv1OHMx/?utm_source=ig_web_copy_link&igsh=MzRlODBiNWFlZA==

פייסבוק
https://www.facebook.com/share/r/1ZrKdFJ3Ha/

עזה מעולם לא הייתה מושלמת, אבל במשך 28 שנה, מששת הימים ועד הסכמי אוסלו, היה בעזה ממשל צבאי - ולעומת המצב היום, היינו בגן עדן מכל הבחינות. ישראלים עשו קניות בעזה, נערים ונערות טיילו לבדם בחופיה.

מאז ה-7 באוקטובר, יש לצה"ל מטרת על אסטרטגית אחת,
לפני החטופים! לפני הניצחון על חמאס!
והיא - בשום אופן לא לחזור ולהטיל בעזה משטר צבאי.

למה?
את התשובה הקשה נתתי אצל עודד מנשה בבוקר תשעה באב.

האומנים המסכנים...

שתפו>>
פייסבוק
https://www.facebook.com/MFeiglin/videos/1195992675876832/

אינסטגרם
https://www.instagram.com/p/DM8KmkLNOhn/?img_index=16&igsh=MXZoejh3bWR5cWI5Ng==

טיקטוק
https://www.tiktok.com/@moshe_feiglin/video/7534765265540697351

טוויטר
https://x.com/moshefeiglin/status/1952409030334308777

יוטיוב
https://youtube.com/shorts/XLcKQZqDLHE

להחלטה לפתוח חוף ים בירושלים, יש בעיני יותר היתכנות מאשר להחלטת הממשלה לפטר את היועמש"ית.

ה"מוניטין" שרכשה לעצמה הממשלה עד כה — בתיקון מערכת המשפט, בניצחון המוחלט על חמאס, במינוי הכפיל הערכי להרצי הלוי, בהחרמת יצחק עמית שמינה עצמו בניגוד לחוק לנשיא בית המשפט העליון, במינוי בפועל של האלוף זיני לראשות השב"כ, בעצירת אספקת משאיות הסיוע לחמאס - ועוד ועוד ועוד החלטות דקלרטיביות שהתבררו כעורבא פרח — אל המוניטין הזה הצטרפה עכשיו ההחלטה לפטר את היועמש"ית.

כשלהחלטה הזו לא מצורפת החלטה על מינויו של מחליף - אזי ברור שכל כולה נועדה לשחק בלבו של הבייס הימני מלא התקווה - שאולי, אולי, אולי הפעם משהו יקרה באמת.

הכלי של ישראל למלחמה בגל האנטישמיות העולמי