הזירה הבטחונית והמשפטית מתחברות כאן!

טוויטר
https://x.com/moshefeiglin/status/1969689187688362361

אינסטגרם
https://www.instagram.com/reel/DO270TajVd6/

פייסבוק
https://www.facebook.com/share/r/19i6Waj4vk/

טיקטוק
https://www.tiktok.com/@moshe_feiglin/video/7552465674803727623

יוטיוב
https://youtu.be/s24vc8-nx4U

אם תוכנית טראמפ תתקבל, מי לדעתכם ינצח במלחמה?

כפי שכתבנו בערב החג, בפתח תשפ"ו, ניצבת ישראל על פרשת דרכים:
או, נסיגה ותבוסה, מדינת טרור פלסטינית מוכרת, התגברות הטרור, התפוררות הלגיטימיות לקיומה הלאומי של ישראל, קהילת חסות זמנית של ארה"ב,
או,
החלת ריבונות מלאה, עידוד הגירת כל שאינם מקבלים את ריבונותנו בארץ ישראל, התיישבות וגל עלייה, מעצמה אזורית ישראלית-יהודית, בוטחת, פורחת ומבשרת את בשורת ישראל לאומות.

נרחיב על כך הערב - בחמש על חמש

https://youtube.com/live/zdcfEZM_gZ8

כדי להבין את ההיגיון של הנשיא טראמפ, כדאי לחזור לרגע לסיפורו של אקזופרי - הנסיך הקטן.

הנסיך שואל את המלך:
- "על מה אתה מולך?"
- "על כל הכוכבים והמזלות", משיב המלך.
- "וכולם מצייתים לך?"
- "בוודאי."
- "אם כך, צַו על השמש לשקוע."
- "זה אני לא יכול", עונה המלך. "אני מצווה על השמש לשקוע רק בזמן שקיעתה."

המסר ברור: המלך מצווה - אבל רק על מה שכבר קורה מעצמו.

כך בדיוק טראמפ.
כשחשב שנתניהו רוצה לגרש את העזתים - הוא "ציווה" לגרש את העזתים.
וכשטראמפ מבין שהשמש בישראל שוקעת, שה"ניצחון" של נתניהו זה לסיים את המלחמה מול אבו מאזן במקום סינוואר - הוא מצווה על השמש לשקוע.

ועוד מעט יגידו לנו שזה מה שיש. שאין ברירה.
שזה "הניצחון" – כי טראמפ לא מרשה משהו אחר.

כל הערוצים כבר מכינים אותנו לבלוע את השקר הזה.
עד הפוגרום הבא.

זו המציאות שאנחנו רוצים להוריש לילדים ולנכדים שלנו?
זו כל התוצאה של ההזדמנות שניתנה לנו אחרי הזוועה של ה- 7 באוקטובר?!

מחרטטים אתכם!
זה לא טראמפ, זה לא אירופה, זה לא האו"ם.
כולם היו מקבלים תגובה מוחלטת של ישראל על ה- 7 באוקטובר.

הבעיה היא אנחנו.
רק אנחנו.
הבחירה בידינו.

האם נמשיך לבחור במי שלא מסוגל להשתחרר מאבו מאזן?
האם נישאר כבולים לכללי המשחק שהכתיב לנו השמאל בהסכמי אוסלו הארורים?
האם נבחר שוב באותן מפלגות בלי חזון, בלי אלטרנטיבה?

יעשו הכל כדי לייאש אתכם.
יגידו לכם שזהות היא "בזבוז קולות".
יפחידו אתכם: אם לא אנחנו - אז השמאל.

אבל האמת הפוכה:
זה לא טראמפ.
זה לא השמאל.
זה רק אנחנו.
זה הכל בראש שלנו ובידיים שלנו.

הדרום בוער מתחת לפני השטח.
הגבול עם מצרים - זה ששווק לנו כ"גבול של שלום" - נחשף במלוא ערוותו:
עשרות רחפנים חוצים את הגבול ומציפים את שמי הנגב מדי יום, האוייב ממשיך להזרים נשק ואמצעי לחימה לעזה, דרך מנהרות תת קרקעיות, מצרים מתגברת כוחות משוריינים בגבול הדרומי, ונשיא מצרים מכנה את ישראל "האויב".

זו לא קריאת אזהרה, זו קריאת המציאות.
אשליית השלום קרסה לנגד עינינו. מי שתלה את גורלו בהסכמים ובטובות של זרים מגלה שאין לנו אלא לעמוד בזקיפות קומה, ולהגן על חיינו ועל אדמתנו.

לייב עם ד"ר מיכאל בן־ארי וסא"ל (מיל') אלי דקל.
נאמר את האמת, נביט למציאות בעיניים ונשרטט יחד את הדרך שבה ישראל תוכל לחזור לנהל את ענייניה הביטחוניים בג'ונגל של המזרח התיכון.

מתחילים עכשיו!


https://www.youtube.com/watch?v=929sNaz6F5o

עדי ברוך ז״ל הייתה חיילת מצטיינת, צלמת מוכשרת ובעיקר בת עם אמונה וייעוד.
ביום ה-7 באוקטובר היא התעקשה לקבל צו 8, כי "לא ייתכן" – כך אמרה – "שעם ישראל במלחמה והיא תשב בבית".
היא ירדה לשדרות, להקים חמ"ל מבצעים בתוך כאוס מוחלט, ובדרך לשם היא נהרגה.

עדי ידעה להציב גבולות גם מול עצמה – "להקציב זמן לבאסה", ואז להמשיך קדימה. היא כתבה שירים על אהבה, על ארץ ישראל, על חיים מתוך שליחות.

אפילו ביום נפילתה, חבילה שהזמינה הגיעה לביתה – שרשרת עם תליון של ארץ ישראל. סימן עד כמה חייה ודרכה היו שזורים בגאולת הארץ.

אבל הסיפור של עדי הוא לא רק אישי – הוא הסיפור של דור.
דור הגבורה, שמסרב להישאר בבית, שמבקש להיות בחזית. דור שמוכיח, פעם אחר פעם, שהוא מוכן להקריב הכל למען העם והארץ.

הכאב של קריית נטפים ושל משפחת ברוך הוא הכאב של כולנו. אבל מתוכו צומחת גם ההבנה: האחריות לעתיד מדינת ישראל חייבת לעבור לידיים של מנהיגות עם חזון.

יהי זכרה ברוך.

צפו בשיחה המלאה עם אביה של עדי ז"ל, אבי ברוך, יו"ר קריית נטפים
https://youtu.be/y-TuX4aJePo

אחרי ההשפלה והקורבנות האדירים של כולנו, לעם ישראל מגיע יותר מעוד סבב משודרג.
צריך הכרעה, לא עוד סבל.


צפו ושתפו >>

אינסטגרם
https://www.instagram.com/p/DPLTJ5FDkau/

יוטיוב
https://youtu.be/v5bGd9PDU0E

פייסבוק
https://www.facebook.com/share/v/19wdRiXSMv/

טוויטר
https://x.com/moshefeiglin/status/1972561973440307244

מי שלא מסוגל היה בליל הזוועות, להשליך את אוסלו לפח האשפה של ההיסטוריה, לכבוש, לגרש וליישב את עזה - מוכרח היה בסופו של דבר להגיע להסכם הזה.
תשכחו מכיבוש עזה, תשכחו מריבונות ביהודה ושומרון - אוסלו חי, קיים וממשיך לבעוט.
הציבור הישראלי שתומרן למקום בו הבין שניצחון כבר לא יהיה, נושם עכשיו לרווחה ובצדק. אם אין ניצחון שיבטיח לנו את העתיד, לפחות נקבל את החטופים ונשמור על חיי החיילים - בהווה.

נסיון העבר מלמד שמלבד הסעיפים המעשיים והמיידיים, כלומר שחרור החטופים, שחרור המחבלים ונסיגת צה"ל - עתיד ההסכם הזה להיות מופר מיידית ולהצטרף לסל המיחזור עם כל הסכמי העבר מול אויבינו.
אצל העולם הערבי ותומכיו תרשם המלחמה הזו כגדול שבניצחונות על ממלכת הצלבנים הזמנית שהקימה כאן הציונות והתיאבון לראות בחיסולנו הסופי יתעצם מאוד.

בין ראש השנה ליום הכיפורים הלב נפתח לשאלה הגדולה:
איך אנחנו נולדים מחדש?
איך אנחנו מתקנים - לא רק את עצמנו, אלא את האומה כולה?

ב-7 באוקטובר נחשף הסוד: לא הממשלה הצילה את העם, אלא העם הציל את המדינה.
מתוך החושך פרצה אלומת אור של אחדות מופלאה - דתיים וחילונים, מתנחלים ותל-אביבים, קיבוצניקים ועיירות פיתוח, אפילו חרדים - כולם רצו להיות יחד, חלק מהעם.
כדי להמשיך את הנס הזה, עלינו להשיב את המדינה לממדיה האמיתיים:
הגנה ומשפט - וכל השאר בידינו.
כי רק כשנחזור לדבר, לשמוע איש את רעהו, להרכיב יחד את פאזל הזהות שלנו, נוכל להיות לאור לגויים ולמלא את ייעודנו.

בימים הקדושים האלו, כששערי שמיים פתוחים, זה הזמן לקחת אחריות.
על חיינו, על עתידנו ועל העם שלנו.

ראיון מעורר מחשבה אצל קובי עוז – וקריאה לכולנו: בואו נתחיל לדבר.
גמר חתימה טובה

יוטיוב
https://youtu.be/IRGm2tNXvH0

השבוע בכיכר ציון בירושלים היו הרבה הסכמות ודיוני עומק בנושאים שונים.

בשבוע הבא, נגיע לכיכר הבימה, תל אביב - שם צפויה מחלוקת אמיתית.

📍 יום חמישי, 9.10, 17:00
נגיע לכיכר הבימה בלב תל אביב - לשיחה פתוחה, אמיתית ולא מתווכת.
בואו לשאול, לאתגר, ואולי אפילו לשכנע אותי.


הירשמו לאירוע בקישור ושתפו!

https://pe4ch.com/ref/ttpI798g2che?lang=he

האירוע המלא עכשיו זמין לצפייה!
https://youtu.be/RKNpGhcrPts

טבח ה-7 באוקטובר הוא תולדה של שני הסכמי שלום:
הראשון היה הסכם ה"שלום" עם מצרים שחתם בגין, חורבן ימית ובנותיה והנסיגה מכל סיני. כל הנשק שטבח בנו ב-7 לאוקטובר הגיע מתוך שיתוף פעולה ועידוד של מצרים בזכות הסכם ה"שלום" ההוא.

ההסכם השני הוא כמובן הסכם ה"שלום" שחתמו רבין ופרס עם העם ה"פלסטיני" המומצא - כלומר עם פראי האדם האיסלאמונאצים בראשות ערפאת, א.ש.פ...
מיותר להסביר שהסכם אוסלו והמשכו, ההתנתקות של שרון, עם חורבן נווה דקלים ובנותיה, הובילו במישרין ל-7 באוקטובר.
הקשר הישיר שבין מתן האוטונומיה שקיבלה המפלצת האיסלאמונאצית הזו על גבול נחל עוז לבין התוצאה האסונית ב-7 באוקטובר מובן מאליו.

את שני ההסכמים הללו חגגו ביהירות כל החכמים והמשפיעים ובזו לבודדים שהתעקשו לא להבין את "גודל השעה", ולחגוג את "פעמי השלום". הם בזו לבודדים שלא חזון הנורמליות והמקום בין האומות (תחת השמש) זורם בעורקיהם אלא חזון תיקון עולם עתיק היומין של עם ישראל.

בשני ההסכמים, נשיאים אמריקניים גזרו קופון ומנהיגים ישראליים סחרו בליטוף האומות הזמני על ראשי ההמון הישראלי הנבוך.

וכך בדיוק קורה גם עכשיו.
אין חדש תחת השמש.

בקמפ דייויד של בגין, באוסלו של רבין ובהתנתקות של שרון - איבדה ישראל את הדבר החשוב ביותר לקיומה של אומה - היא איבדה את כבודה.

איזה עם מוותר על מולדתו עבור שקט?
איזה עם מותקף כמה וכמה פעמים, מקריב את בניו כדי לשרוד, ואז מוסר את פרי ניצחונם לתוקפיו?

כמו במקצוע העתיק, העיקרון נקבע כבר אז, נותר רק להחליט על המחיר.

ואולם אובדן החיים מתחיל תמיד באובדן הכבוד.

עכשיו אנחנו מקבלים עוד סיבוב שכזה. חמור בהרבה מקודמיו, כי עכשיו כבר אין מקום לאשליות, עכשיו זה בא כסיום לזוועה הנוראה מכל שביצעו בנו האיסלאמונאצים.

אני מבין שאין שום ברירה כי נתקענו עם הנהגה גם מימין וגם משמאל שלא מסוגלת להציב לעם המותש הזה, חזון אחר מלבד שרידות ומעט שקט זמני.

אני מבין שאחרי שנתיים של מלחמת התשה שנמשכה שנתיים בעזה, מלחמה שמטרתה האמיתית לא הייתה ניצחון מהדהד (בשביל זה כל שצריך היה הוא לסגור את ברז המים), כל מטרתה הייתה בדיוק ההסכם הזה...

אני מבין שעכשיו, כשהצליח נתניהו לעקור את רגש הנקמה ולייאש את העם מן התקווה לניצחון - אין טעם בהמשך הפארסה המדממת הזו.

אני מבין את זה.

אבל עם יד על הלב, אם שני ההסכמים הראשונים, שלא באו מתוך הזוועה, הסכמים שעוד היה בהם מרחב של הונאה עצמית - הובילו לבסוף ל-7 באוקטובר, לאן לדעתכם תוביל התבוסה המהותית הזו?

זהו חברים, אין לנו שום ברירה מלבד להעמיד לעם הגיבורים המופלא הזה, העם הנמשך יותר מתמיד אל זהותו ובשורתה מנהיגות שונה בתכלית. לא מנהיגות בגינית, לא מנהיגות רבינית, לא שרונית ולא ביביסטית.
מנהיגות עם חזון אנו צריכים!

מנהיגות שלא מחפשת שקט ומביאה עוד ועוד רפש, מנהיגות שלא מפחדת מהחלום הישן של סבהּ ומנהיגה לאורו את מדינת ישראל — מן המקום הקשה שאליו הגיעה, אל מעמדה הראוי כמעצמה אזורית ישראלית-יהודית שאיש אינו מעז יותר לדרוך על קצה זנבה.

📣קול קורא: הצטרפו למטה הלוגיסטיקה והפכו את אירוע המפלגה להצלחה!

​לכבוד חברי וחברות המטה, הפעילים והמתנדבים המדהימים שלנו,
​אירוע המפלגה הקרוב הוא נקודת מפנה חשובה בדרכנו, ואין לנו ספק שהוא יהיה מרשים ובלתי נשכח. כדי שזה יקרה, אנו זקוקים לכם – המומחים שלנו בלוגיסטיקה וביצוע!

​אנו מקימים "מטה לוגיסטיקה" ייעודי ומחפשים עובדים חרוצים, מסורים ובעלי ראש גדול, שיכולים לתרום להרכבת וניהול האירוע בשטח.

​מה נדרש?
​אנו מחפשים עזרה במגוון תפקידים קריטיים:
​הקמה ופירוק: סידור ציוד, ריהוט, במות ופתרונות הצללה לפני האירוע ואחריו.
​ניהול שוטף: הכוונה ותמיכה טכנית במהלך האירוע (הפעלת ציוד, פתרון תקלות בשטח).
​אבטחת ציוד ותנועה: סיוע בפריקה וטעינה, ניהול שטחי אחסון והבטחת תנועה חלקה בשטח.

​איך מצטרפים?
​אם אתם מעוניינים להשפיע, מלאי אנרגיה ויכולים להתחייב לארוע בתל אביב, הבימה, בין השעות 16:00 ל-20:00:
​צרו קשר ישירות עם: אביטל בוגן קירשברג בטלפון: 050-3979681

​בכבוד רב,
מטה ארגון האירועים של מפלגת זהות

ה-7 באוקטובר הוא שמה האמיתי של המלחמה. שום שם אחר לא תפס, לא חרבות ברזל, לא מלחמת התקומה ולא הצעות אחרות.
שום שם לא נדבק למלחמה הזו, וכך נותרנו עם השם הסתמי, ה-7 באוקטובר. אפילו לא מלחמת העולם 7 באוקטובר.
השבעה באוקטובר - וזהו.

למה בעצם? למה זו מלחמה בלי שם?

כי קרה כאן משהו אחר, משהו גדול מדי ושונה מדי מכל שהכרנו, משהו שנזדקק לפרספקטיבה הרבה יותר רחוקה כדי להתחיל להבין אותו.
עמנו התגלה וממשיך להתגלות - בשיא רוממותו ובשיא עליבותו - בו זמנית.
גם שואה, גם לחימה, גם בגידה, גם גבורה, גם השתמטות וגם התגייסות, גם פירוד וגם אחדות, גם פוליטיקה בזויה וגם מנהיגות מופת, גם תבוסה, גם ניצחון. הכל התערבב לנו יחדיו בשנתיים הללו ואנחנו עומדים אילמים ולא מסוגלים להבין מה זה - וממילא לא מסוגלים לתת לזה שם.

אבל גם אם עדיין איננו מבינים מה היה לנו, אנחנו בהחלט מבינים שזה שינה אותנו באופן העמוק ביותר.

עד ל-7 באוקטובר חשנו בטוחים במדינה ובצבא שלנו. חשבנו שאי שם למעלה הכל בשליטה.
עד ל-7 באוקטובר חשנו חלק ממשפחת העמים המערבית המודרנית. חשבנו שהקמנו סניף של הכפר הגלובלי בלב המזרח התיכון, סטארט-אפ ניישן, ארוויזיון, ספורט בינלאומי ושתים-שלוש גיחות לחו"ל - בעברית...
חשבנו שהקמנו וילה בג'ונגל, שבדיה בעברית.
חשבנו שאושוויץ היה פלנטה אחרת, בשחור לבן, היום הכל צבעוני, חשבנו שאנטישמיות היא עניין ליהודים - לא לישראלים...

הטלטול הטקטוני שטלטל אותנו טבח ה-7 באוקטובר, השאיר אותנו בהכרה חדשה -
בלי הביטחון במדינה ועם ההבנה שהעולם לא אוהב אותנו, פשוט כי אנחנו יהודים.

כל הפרויקט הציוני שנועד להשיל מעלינו את מערת הגלות, קרס לנגד עינינו.

פוגרום מזעזע בתוך עולם אנטישמי לא אמור היה להתחולל כאן, במדינה המודרנית שהקמנו - עם חיל אוויר, כלכלה מפותחת וקשרים בין לאומיים.
ופתאום הכל מתפורר וכל זה חוזר.

פתאום אנו שוב בשנות ה-30 של המאה ה-20, פתאום מיליונים צועדים מדי ערב במתורבתות שבמדינות וקוראים למעשה להשמדתנו.
פתאום מסעדות באירופה לא נותנות לישראלים להיכנס - ואנחנו מבינים היטב שזה לא בגלל עזה...

הקמנו כאן מדינה לתפארת. פיזית, עשינו כאן את הבלתי יאומן - ארמון מופלא בלב מדבר.
אבל התוכן שבו ניסינו למלא את הארמון הזה; תוכן של נורמליות מערבית שוקקת, תוכן שדחק את הזהות היהודית לקרן זווית וקידם זהות אזרחית גלובאלית - התוכן הזה התברר ב-7 באוקטובר כאשליה.

מאז ה-7 באוקטובר הנהירה אל הזהות היהודית כבר אינה עניין דתי. היא הפכה לתרבות שלנו.

לאן הטילטול הזה יוביל?
למקום הרבה יותר נכון וטוב לנו.
השיבה אל הזהות נעשית היום באופן הרבה יותר בשל. אנשים נשארים במקומם, לא בורחים מן המציאות אל הדת אלא מביאים את הזהות היהודית אל חייהם.

בהמשך יחלחל התהליך הזה גם אל הפוליטיקה ויבוא לידי ביטוי גם בהנהגה הלאומית. זה עוד ייקח זמן. גם מהפך 1977 לא התחולל מיד לאחר מלחמת יום כיפור.
תהליכים צריכים להבשיל.
אבל כל מבנה הגושים הולך להשתנות. לא רק בירושלים התמלאו השנה בתי הכנסת במתחזקים, אלא גם בתל אביב.
זרם העומק של התודעה הישראלית החדשה כבר לא סופר את הגבולות חסרי המשמעות שבין הגושים.
מישהו יודע להגיד מה ההבדל בין החזון של נתניהו לחזון של גנץ? או לפיד? יש שם בכלל חזון כלשהו?

ה-7 באוקטובר תלש את כולנו מאזור הנוחות והזוועה פתחה לנו לפתע אופקים חדשים. זה עוד ייקח קצת זמן, אבל הילדים שלנו כבר יגדלו אל תוך ישראל שונה לגמרי - אל ישראל שמחוברת גם לזהותה וגם למודרנה, אל ישראל בשלה יותר, אל ישראל עוצמתית וטובה הרבה יותר.

פשיעה חקלאית ופרוטקשן, זו פגיעה בריבונות שלנו

כשחותכים 32 קילומטר של גדר, זו לא סתם השחתה - זו הצהרת בעלות.

מי שחושב שהוא יכול לקחת את האדמה שלנו או לחטוף את הבנות שלנו - עושה את זה בגלל שהוא חושב שאין כאן בעל בית.

וזה בדיוק השורש: אובדן הזהות.

מדינת ישראל חייבת לזכור למה היא קיימת - כדי להיות מדינה יהודית, לא מדינת “כל אזרחיה”.
רק משם יתחיל התיקון.

צפו בקטע המלא משיחת 'שכנע אותי' בירושלים.

אם גם אתם רוצים לשכנע אותי שאני טועה, הגיעו לכיכר הבימה - ביום חמישי | 9.10 | בשעה 17:00

למי שעדיין לא צפה באירוע הראשון של 'שכנע אותי' בירושלים - הסרט המלא זמין לצפייה ביוטיוב!
https://youtu.be/RKNpGhcrPts

"בחרתם בקלון כדי למנוע מלחמה, קיבלתם גם את הקלון וגם את המלחמה" (צ'רצ'יל בתגובה להסכם מינכן שחתם צ'מברלין עם היטלר)

השבת החטופים הביתה היא רגע אנושי עצום, אין לי כוונה להמעיט ברגש הזה.

אך השמחה הטבעית איננה משנה את העובדה שמדובר בתבוסה צורבת של מדינת ישראל - תבוסה שעליה נשלם מחיר כבד וקשה.
בחרנו להכיל את הפוגרום הנורא ביותר מאז השואה שחולל האיסלאמו נאציזם העזתי בתוככי ישראל, בחרנו לשאת ולתת איתו במקום להשמידו מעל פני האדמה. וכולנו נשלם את המחיר.

ככל הסכמי העבר, שום דבר מלבד שיחרור החטופים, שחרור המחבלים ונסיגת צה"ל לא יבוצע. חמאס ימשיך לשלוט והסכם לא יהיה שווה את הנייר שעליו נכתב.

חיילינו הגיבורים רצו ראשונים אל תוך האש וניסו להכריע את האויב - לנצח בשמה של האומה. אך אין ניצחון לאומה המונהגת ללא חזון ומבקשת לרצות את הזמבורות.

במזה"ת זה או שאתה מסב לסעודה או שאתה חלק מהתפריט; היום הפכנו כולנו לתפריט. המצרים, הטורקים, האיראנים, הירדנים, הסורים, הבדואים, ערביי ישראל וערביי יו״ש - כולם ממתינים לשעת הכושר לנעוץ בנו את הסכין ולנגוס.

לדור הגבורה מגיעה מנהיגות בעלת חזון, מנהיגות שתיתן מענה לבעיותיה האסטרטגיות של ישראל ותהפוך אותה למעצמה ישראלית-יהודית אזורית, כזו שלאף ארגון או מדינה לא יהיה אומץ לפגוע בה.

חישבו לאיזה עולם היינו נולדים, אם צ'רצ'יל ורוזוולט היו חותמים עם היטלר על הסכם דוגמת זה שחתם נתניהו עם חמאס.

לאיזו מציאות אנו מגלגלים את ילדינו לאחר שנתנו במדינתנו מקום לאיסלאמו נאציזם העזאתי.

https://youtu.be/ky2eJGzUGYk

"אתה מדבר על אוטופיה, תתחבר למציאות!"

צפו בראיון המלא
https://youtu.be/ky2eJGzUGYk

ציפי ואני חזרנו עכשיו מקברו של נכדנו יאיר הי"ד.
סערת רגשות עוטפת אותי.

אתמול, כשדיצה אור באה לבקר את ציפי בסוכה, התקשתי לכבוש את דמעותיי.
הבוקר, פרסום רשימת החטופים החיים תפסה אותנו בתור לקופה של הירקן. ברכנו בגרון נשנק 'שהחיינו וקיימנו' עם השקיות בידיים.

מן החגיגה הלאומית ניסיתי להתעלם. שמחת השחרור היא שמחה פרטית אדירה, אך כעם וכמדינה הובסנו, מה לי ולחגיגה הזו - מה בדיוק חוגגים פה? את ה-7 באוקטובר הבא חלילה?

ניסיתי לחזור לסוכה ולקרוא ספר, ללא הצלחה.
ככל שניסיתי לברוח מהאירוע הכל-כך קיצוני ומורכב הזה, חזר יאיר הי"ד ומילא את מחשבותיי.
ומה מרגישה עכשיו אמו? בתי נעמה?
וכך, מהשמחה לכאב, מהניצחון הפרטי לתבוסה הלאומית ולדאגה מהעתיד המאוד לא מזהיר שאליו מדרדר אותנו חלילה כל ההסכם המופקר הזה.
אם לא יהיה פה איזה נס שלא בדרך הטבע, אם ההיסטוריה שלנו תתגלגל עכשיו כפי שהתגלגלה לאחר הסכמים דומים בעבר, אנחנו במצב נורא.

אבל אז, התגלגל אלי סרטון שצילם והעלה צלם ערבי כנראה הבוקר, בהר הבית.
מן הרגע הראשון הסברתי שכל המלחמה היא למעשה על המקום הזה. 'מבול אל אקצא' הם קראו לה - מלחמת המקדש. אנחנו לא הצלחנו לבסס למלחמה הזו שם עם תוכן. אני קראתי לה "מלחמת המקדש", אבל זה לא באמת תפס...

באמת כל המלחמה היא על המקום הזה.
כשמשה דיין מסר את המפתחות להר, קיבלנו בסוף את מבול אל אקצא.

עכשיו תראו מה מקונן הערבי הזה בסרטון שצילם הבוקר בהר הבית. "יש פה רק יהודים, אין פה בכלל ערבים - איפה מבול אל אקצא שהבטחתם?...".
ופתאום הבנתי שהמדינה הפסידה אבל עם ישראל מנצח בענק.

מדינת ישראל שהתנתקה מזהותה הלאומית ולכן עשתה הכל כדי להתנתק מהר הבית, לא מסוגלת היתה להגדיר מטרה שהיא גדולה יותר משחרור החטופים.
מלחמה אינבידואלית - כאילו שאין כאן בכלל עם, כאילו שאנו בכלל באיזה מגה אירוע פלילי...
וכך, מתוך בריחה מהזהות, הקרבנו בענק את הכלל עבור הפרט - ונתפלל שאת המחיר הפרטי הנורא שתמיד מגיע בעקבות התנהגות שכזו, כמו שחרור סינואר תמורת שליט, ימנע מאיתנו הפעם אבינו שבשמים בדרך נס.

כשהמדינה חסרת התודעה והאחריות הלאומית שלנו, מתנהגת במקרה הטוב כקהילה חמושה, היא מובילה תמיד להפקרות ביטחונית שלא תיאמן ולמשכון העתיד תמורת ההווה.

אבל מלמטה צומח כאן משהו אחר לגמרי! צומח כאן דור מופלא שפשוט משנה את המציאות ברגליים.
את הגבורה של יאיר ו-900 חבריו שמסרו את נפשם, אי אפשר היה להפוך לניצחון אסטרטגי.

לשם כך נדרשים לא רק חיילים עם מסירות נפש אלא גם מנהיגים עם חזון. אבל בגבעות עולים צעירים ומפריחים את שממות גב ההר ומונעים בגופם השתלטות זרה על ארצנו. ובהר הבית - עולים ועולים עוד ועוד יהודים, וגם בגבעות וגם בהר כשהערבים רואים שהיהודים נאמנים לארצם ולמקום מקדשם - הם פשוט קמים והולכים. לא צריך להגיד מילה.
כשזה אמיתי, הם מכירים בכך שהמקום הזה שייך ליהודים ופשוט הולכים.
וכן - בדור הזה זה אמיתי. הם לא עולים להר כאתר ארכיאולוגי - כמו שעלו להר אחרי מלחמת ששת הימים. הם עולים מתוך אמונה עמוקה.
היום זה הכי אמיתי שיש היום זה בשפה שהערבים מבינים ומכבדים - אז הם קמים והולכים.

מלחמת מבול אל אקצא מסתיימת כשבהר הבית יש הרבה יותר יהודים מערבים - זה לא בגלל עידוד המדינה, זה למרות שהמדינה עשתה הכל לאורך יובל שנים כדי שזה לא יקרה.

את סבב הזוועות המשודרג הזה, מדינת ישראל הפסידה.
אבל את הסיפור האמיתי שסביבו הכל סובב, את האחיזה בארץ ובהר, עם ישראל - למרות המדינה - ובלי יריית כדור אחד! מנצח.

לא צפיתי לא בטראמפ ולא בטקסים. רק רציתי לראות את פני החטופים מחייכים והתנתקתי.

טוב שעוד מעט ייכנס החג וממילא אכבה את הטלפון.

עוד מעט ישקע האבק, ומתוך ההריסות והחורבן שהותירה המלחמה הזו בקרבנו, נצטרך לבנות עתיד אחר לילדנו בארץ הזו.

האתגר עצום, וזה הולך להיות הרבה יותר קשה אחרי ההסכם המזעזע הזה.

אבל אין לנו ברירה. אם חפצי חיים אנו, שום דבר לא יוכל להישאר כשהיה.
יש לנו עם חזק - עם הנצח!

ויש לנו דור מופלא דור הניצחון!

עומד לפנינו אתגר ענק
ובעזרת השם נוכל לו.